יצחק סאטאנוב ( 1804-1732 ) היה מהמשכילים הפוריים ביותר בתקופת ההשכלה הראשונה . כתביו הקיפו מעוון סוגות סיפרותיות שהיו קיימות בקורפוס המורשת הסיפרותית לדורותיה : משלי חוכמה , סיפרי מוסר , סיפרות הוויכוחים והאפולוגטיקה , סיפרות הגות ועוד . על כתיבתו בנושאים אלה , מיפעלו הסיפרותי והגותו , הרחבתי את הדיבור בחיבורים קודמים ' . בכתביו הרבים ביטא את דרישת המשכילים להתאמת היהדות לעידן החדש . הוא דרש לשים את הדגש על מקומה וחשיבותה של החוכמה ביהדות , וליצור השלמה בין חוכמה ואמונה . ואכן , ביצירתו ובהגותו משתקפת ההשכלה העברית בחיפוש דרכה בתקופתה הראשונה ובניסיונה להשלים בין היהדות וההשכלה הכללית . וכך גם נהג סאטאנוב בתקופת המעבר מיהדות נורמטיווית שלמה לאימוץ ההשכלה והנאורות וניסיונות להגדרת יהדות ההשכלה על פי הערכים החדשים או המחודשים שהועלו על הפרק לאור האידיאולוגיה של הנאורות . בתחילת דרכו נלחם סאטאנוב את מילחמתה של ההשכלה בראשיתה בטענה שהיהדות לא אסרה את העיון והחקירה או את העיסוק בחוכמה 2 עיונית . אליבא דידו , "לא תמצא בין החכמה והתורץה ] סתירה , כי החכמה הישרה [ ... ] לא תתנגד לתורה" ( ד' ע"...
אל הספר