מאיר חטינה מבוא הפער הגובר בעושר ובעצמה בין המערב לעולם המוסלמי מסוף המאה השמונה עשרה ואילך עורר מעת לעת דרישות לרענונה של המחשבה האסלאמית כתנאי מקדמי לשיקום מעמדה של קהילת המאמינים . התביעה לרפורמה דתית , שעמדה בסימן דחיית החיקוי העיוור ( תקליד ) של מסורות ההלכה לטובת הרחבת השימוש בשיקול הדעת ( אג'תהאד ) בפירוש כתבי הקודש , הפכה לעקבית יותר והבשילה לכדי משנה רעיונית בסוף המאה התשע עשרה . דובריה נמנו בעיקר עם חוגי המודרניזם האסלאמי ותנועת הסלפיה ( הליכה בדרכם של אבות האסלאם , ( שצמחו במצרים ובאזור הסהר הפורה . מפעל התיקון התיאולוגי שנועד לסגל את האסלאם לנסיבות המודרנה היה כרוך גם בהתרסה נגד שומרי החותם של מורשת העבר חכמי ההלכה ( העולמא , ( אך גם השיח'ים הצופים והאחוות ( טריקות . ( האחווה הוצגו במקרה הטוב כלא רלוונטיות לתהליכי השינוי החברתי , ובמקרה הגרוע - כאחראיות לנחשלותה של החברה המוסלמית . ההתרסה הדתית נגד האסלאם העממי בשל נהגיו וטקסיו - ובמרכזם פולחן הקדושים - שהוקעו כסטייה מהאמונה , הייתה מהולה גם בהתרסה לאומית על רקע מה שתואר כהטפה לפסיביות , * מאמר זה הוא חלק ממחקר מקיף יותר בנ...
אל הספר