שלו, שליו, שלוים.

— מוזכר במקרא כעוף שבני ישראל ניזונו בו במדבר ( שמ' טז , יג ; במ' יא , לא לב ; תה' קה , מ . ( מסורת התרגומים אינה חד משמעית . ת"א סלו , התרגום הניאופיטי סלוי , התרגום השומרוני סלויתא ( בנוסח השומרוני של התורה שלוי ) ורס"ג סלו . כל אלו אותה מלה כמו במקרא . השבעים nrrran ) ' opToyoufiTpa עם הרלית , [ Rallus crex ] פירוש השם היווני אם ( או מלכת ) השלוים . ([ 6 p-n )! y ת"י פיסייונין , היינו פסיון . הירונימוס V- J תרגם cotumix היינו ציפור הקרויה גם כיום שליו , על פי )^ אבל בתרגומו לתה' שינה והעתיק מהשבעים . ( ortygometra במילונאות הערבית השם , < SJ ^? היינו שליו , מוסב גם על cotumix וגם על הרלית , שהוא עוף בצה בגודל של תור , החורף בארץ ישראל . אבל לא נראה שהשליו המוזכר במקרא הוא אחר מהציפור הקרויה כן גם בימינו , שהרי רק הוא ניצוד בחופי רצועת עזה וצפון חצי האי סיני במספרים עצומים היכולים להסביר את הסיפור המקראי על השליו שאכלו בני ישראל במדבר . ועוד זאת , לפי התלמוד ( יומא עה , ע"ב ) ארבעה מיני שליו הם : שיכלי וקיכלי ופסיוני ושליו . וכל אלו צפורים דומות הנמנות על משפחת הפסיונים ( לא כן הרלית...  אל הספר