מעניין לעמוד על הקווים המקבילים ועל הקשרים בין המגמות של ההיסטוריה היהודית במאה השנים הללו ( 1980-1880 ) ובין המגמות של המודרניזם בספרות ובאמנות האירופיות שחלו למעשה באותה תקופה . על אף ההבדל המובן מאליו באופי הבעיה , הייתה תסיסה מקבילה . קיים לפחות רקע היסטורי ואידיאולוגי משותף לשתי האלטרנטיבות האנטי מסורתיות הללו ולניסוחים של מסורת חדשה , המתחלפים תכופות . היה זה אך טבעי שהיהודים ה"משוחררים" לא רק יימשכו לחשוב מחדש על תאוריות בסיסיות ותפיסות מדעיות , ולהיות בקו החזית של שינויים מדעיים , אלא גם ליצור בטוגות של האמנות המודרניסטית , כפי שאפשר להסיק על פי תפקידם ב"אסכולת פריז" ו"אסכולת ניו יורק" בציור . מבחינה פנימית , היה זה אך טבעי שמשוררים עבריים ויידיים , שביצעו שידוד מערכות במסורת תרבות עתיקה , יימשכו לצורה זאת או אחרת של המודרניזם . אבל , במובן מעמיק יותר , התנועה ההיסטורית המקבילה של שתי התופעות היא המעוררת עניין . במבט לאחור הייתה וו , בשני התחומים , מאה של מהפך רדיקלי במערכות הערכים , מהפך שבא לידי ביטוי בצורות של תקשורת ואוריינטציה בעולם . גם ההתמקדות בשפה בתור מדיום היא מרכזית...
אל הספר