אופיו של השיח היידי הושפע מכמה תנאים בסיסיים בהיסטוריה שלו . עובדה מהותית אחת היא שבחברה שבה הספר היה העיקר , יידיש הייתה במהותה שפת שיחה . משפטי יידיש מלאים ז'סטות של מצבי דיבור . הם מכילים מגוון של אמצעים שנועדו להדגיש את האופי האגבי של הדיבור , למשוך את תשומת לבו של המאזין , ולבטא את עמדות ההערכה של הדובר כלפי תוכן הנרטיב שלו . אפילו בלשן דייקן כמאקס וו ! ינר ! יך משתמש בסממני דיאלוג במונוגרפיות . מכיוון שלא הייתה כל מסורת של פילוסופיה או חיבורים שיטתיים ביידיש ( ומעט מאוד בעברית , ( ולא היה שום דבר בדומה לתחביר לטיני שישפיע על היידיש בחומרה פורמלית של טקסט כתוב , התיאורים ביידיש אינם מוצגים באובייקטיביות אלא ספוגים בעמדותיו של הדובר . לאירועים או אובייקטים חיוביים נלווים ביטויי הערכה חיוביים ( אם ילד אומר משהו מחוכם , לציטוט נלווה ביטוי כמו "א געזונט אין זיין בריאות" ) , "קעפעלע על ראשו ;( "הקטן דברים שליליים מובאים בלווי הסתייגויות על" ) שונאי ישראל , "ייאמר "שתהיה לו שנה ;( "שחורה איברים בקטגוריות נוגדות ( יהודי וגוי , גבר ואישה , אדם ובעל חיים ) מובדלים בסימני אזהרה ( בעיקר : , ...
אל הספר