התזה בדבר אחדותה של השיטה המדעית שעל יישומה במדעים התיאורטיים הגנתי זה עתה ניתנת להרחבה , בכמה מגבלות , אפילו לתחום המדעים ההיסטוריים . אפשר לעשות זאת בלי לוותר על ההבחנה היסודית בין מדעים תיאורטיים להיסטוריים – לדוגמה , בין סוציולוגיה או תיאוריה כלכלית או פוליטית מצד אחד , ובין היסטוריה חברתית , כלכלית ופוליטית , מצד שני – הבחנה שקיבלה אישור לעתים כה קרובות ובצורה כה בולטת מטובי ההיסטוריונים . זוהי ההבחנה בין העניין בחוקים אוניברסליים ובין העניין בעובדות מסוימות . אני מבקש להגן על ההשקפה , שההיסטוריציסטים הרבו להוקיעה כהשקפה מיושנת , שההיסטוריה מאופיינת בעניין שהיא מגלה באירועים שהתרחשו בפועל , אירועים יחידניים או ספציפיים , ולא בחוקים או בהכללות . השקפה זו מתיישבת בצורה מושלמת עם הניתוח של השיטה המדעית , ובמיוחד עם הניתוח של ההסבר הסיבתי , המופיע בסעיפים הקודמים . זהו המצב בפשטות : המדעים התיאורטיים מעוניינים בעיקר במציאתם ובבחינתם של חוקים אוניברסליים , ואילו המדעים ההיסטוריים מתייחסים אל כל סוגי החוקים האוניברסליים כאל מובנים מאליהם , ומבקשים בעיקר למצוא ולבחון טענות יחידניות . לדו...
אל הספר