הביקורת שמתחתי על הדוקטרינה בדבר חוקים היסטוריים של עקיבה סובלת עדיין בהיבט חשוב אחד מדו-משמעות . ניסיתי להראות שה"כיוונים" או ה"נטיות" שההיסטוריציסטים מבחינים בהם בזרם האירועים העוקבים הנקרא היסטוריה , אינם חוקים אלא , אם בכלל , מגמות . והצבעתי על הנימוק לכך שמגמה – שלא כמו חוק – אינה יכולה באופן כללי להיות בסיס לחיזויים מדעיים . אלא שלביקורת זו יכלו מיל וקונט ( לדעתי , הם היחידים בעניין זה בקרב ההיסטוריציסטים ) להציע תשובה . מיל היה מודה אולי בבלבול כלשהו בין חוקים למגמות . אולם הוא גם היה יכול להזכיר לנו שהוא עצמו מתח ביקורת על מי שהבין בטעות את " אחידותה של העקיבה ההיסטורית" בתור חוק טבע ; שהוא עצמו נזהר והדגיש כי אחידות כזו יכולה להיות " חוק אמפירי בלבד" ( המונח מטעה במידת מה ;( וכי אין להחשיבה מבוססת לפני שנעשתה לה רדוקציה " באמצעות ההתאמה של היסק א-פריורי עם עדות היסטורית" והיא הורדה למעמד של חוק טבע אמיתי . כמו כן היה יכול להזכיר לנו שהוא אפילו ניסח את " הציווי שלא לייבא לעולם הכללה מן ההיסטוריה אל מדע החברה אלא אם כן אפשר להצדיק אותה הצדקה , "מספקת כלומר , באמצעות הסקתה מחוקי ...
אל הספר