השאלה האם המניע האמיתי של החקירה המדעית הוא כמיהה לדעת , כלומר , סקרנות תיאורטית טהורה , סקרנות לשמה , או שמא עלינו לראות במדע כלי לפתרון הבעיות המעשיות המתעוררות במאבק החיים , אינה חייבת להיענות כאן . נכיר בכך שהתומכים בזכויות המחקר ה"טהור" או ה"בסיסי" זכאים לכל תמיכה במאבקם נגד ההשקפה הצרה – ולמרבה הצער שוב אפנתית – שמחקר מדעי מוצדק רק אם הוא מוכיח עצמו כהשקעה בטוחה . אולם גם את ההשקפה הקיצונית משהו ( שאליה אני נוטה ) המייחסת חשיבות גדולה למדע בזכות היותו אחת ההרפתקאות הרוחניות הגדולות ביותר של האדם , אפשר לשלב עם ההכרה בחשיבותן של בעיות מעשיות ובחינות מעשיות לקידומו של המדע , הן השימושי הן הטהור ; שכן ערכו של הניסיון המעשי להשערה המדעית לא יסולא בפז – הן כמדרבן הן כמרסן . אין צורך לצדד בפרגמטיזם על מנת להעריך את דבריו של קאנט : היעתרות לכל גחמה של סקרנות והסרת כל מגבלה מהתשוקה לחקירה , למעט גבולותיה של יכולתנו , מפגינות להיטות מחשבה שאינה בלתי-מתאימה ללמדנות . אולם החכמה היא זו שסגולתה לבחור מאינספור הבעיות המציגות 2 עצמן את אלה שפתרונן חשוב למין האנושי . התאמתם של דברים אלו למדעי ה...
אל הספר