באוגוסט 2005 עשרת אלפים יהודים - אזרחים ישראלים - הוצאו בכוח מבתיהם בגוש קטיף , אזור הנמצא בחלק הצפוני של רצועת עזה , ומהחלק הצפוני של השומרון - ובתיהם , מוסדותיהם החברתיים , כמו גם בתי הכנסת נהרסו . מחאה המונית ופניות לממשלה לא נשאו פרי . בית המשפט העליון אשרר את חוק ההתנתקות . השופט אדמונד לוי , סבר אמנם שהחוק מנוגד לזכויות היהודים להתגורר באזורים הללו , המעוגנות בחוק הבינלאומי , וכי אינו חוקתי , אך היה בדעת יחיד . זו הייתה נסיגה פיזית מהאזורים שהיו מיושבים זה שנים רבות בעידוד ממשלות ישראל , אך מה שלא פחות חשוב , זו הייתה , לראייתי , התנתקות מאתוס הציונות המבוסס על זכויות היהודים להתיישב ולחיות בארץ ישראל . אתוס אשר משפחות רבות שהתיישבו באזורים האלה הגשימו הלכה למעשה . איזו משמעות הוענקה לתוכנית ההתנתקות - תוכנית שכפתה מציאות קשה מנשוא על שלל המפונים ? האם זכתה החברה הישראלית בהסכם שלום ? בהסכם הפסקת אש ? נראה כי ביצוע ההתנתקות במסגרת חד צדדית הנה עובדה המדגישה את האירוע כחסר משמעות , מיותר מבחינה מדינית וחברתית כאחד . אך סינדרום החד צדדיות לא החל בהתנתקות . הנסיגה החד צדדית הראשונה ...
אל הספר