במסתו "ספינוזה , שבתי צבי והבעל שם טוב" ( 1927 ) מתפלמס בובר עם שפינתה , ומשיב לו בשם היהדות ובמיוחד בשמה של חסידות הבעש"ט . עם זאת ניתן לזהות בדבריו יותר מאשר עקבות של תורתו הוא . זאת הן בשל ההצגה הכוללת של בובר את מהות היהדות והחסידות ( שם , ט-י ) בדרך החופפת לגמרי את השקפתו הדיאלוגית , הן בשל אופיו הפולמוסי של הדיון , החושף את עמדותיו . פולמוס זה עם שפינתה קושר את סוגיית הצמצום בשני עניינים נוספים שלהם קשר הדוק לאפשרות יצירת המרחב הדיאלוגי בהגותו של בובר : ( א ) יחסו השלילי של בובר למיסטיקה , שבה הוא ראה בזמן כתיבת המסה על החסידות את ניגודו של העיקרון הדיאלוגי ; ( ב ) יחסו השלילי לפנתאיזם , שאף אותו תפס כמנוגד לעיקרון הדיאלוגי . מודל הצמצום שבו השתמש בובר במסה זו הוא המודל הקורדובריאני , אולם כאן הוא נתן לו כיוון אחר מזה שב"רוחה וגופה של . "התנועה בעוד שבמסה "רוחה וגופה של התנועה" התמקד בובר בשאלת היתכנות קיומו של הזולת כישות עצמאית מול אלוהים , במסה "ספינתה , שבתי צבי והבעל שם טוב" עולה שאלת הופעת אלוהות אין סופית כאישיות לנוכח האדם . לפיכך יש להבין במסה זו את הצמצום לא כנסיגה אל ה...
אל הספר