הזיהוי הכללי בין המצב של "אני ואתה" לאידיאל הדבקות החסידי , שעליו הצבעתי לעיל , צריך להוביל לבחינת טיפולוגיית הדבקות של בובר בתוך תולדות התפתחות רעיון הדבקות ביהדות . השוואה זו תאפשר לעמוד על מידת הרצף שבין משנתו של בובר לטיפולוגיות של דבקות בחסידות ועל התמורות שחלו בהגותו בהשוואה לאידיאל הדבקות בחסידות . לבובר יש מספר טיפולוגיות של התקשרות עם אלוהים . שתיים מהן נעשות דרך עולם הנבראים ( בני האדם , הטבע או המאורעות , ( אחת נוצקת על ידי האדם אל תוך המציאות במגעו עם הנמצאים הרוחניים , ואחרת מתרחשת במגעו עם "האתה 7 הנצחי" ( אני ואתה , , ( 6 כפי שראינו . היות שבובר הדגיש שוב ושוב בכתביו את 6 "ברם אין ההתגלות נשפכת לתוך העולם דרך המקבל אותה כמו דרך צינור , היא נ ד ב ק ת אליו , היא תופסת את כולו על ככותו ומ ת מ ז ג ת עמו" ( בובר , אני ואתה , 7 . ( 90 בפרק החמישי לעיל ; וראו להלן פרק תשיעי , סעיף ח . חשיבות ההתקשרות עם אלוהים באמצעות התקשרות בברואיו , וכיוון שהוא דחה כל התקשרות עם אלוהים המתרחשת מחוץ לעולם ואינה חוזרת אליו , קשור מקומה של הדבקות אצלו בקשר הדוק לשאלת מעמדו של העולם הזה בהגותו ....
אל הספר