ההכרה בהשפעתה הרציפה והמשמעותית של החסידות על השקפת עולמו של בובר צריכה להוביל לבחינת דרך הפנמתן של השקפות חסידיות במשנתו על פי העיקרים שמניתי לעיל . כאן ברצוני למתוח קווי מתאר כלליים למגמות שבובר מצא בחסידות ושמצאו את מקומן בשינויי צורה בהגותו שלו . אלו ישמשו מסגרת לצורך ירידה לפרטים בסוגיות ספציפיות בפרקים הבאים . השקפתו של בובר שהחסידות היא קבלה או מיסטיקה שהפכה לאתוס , כלומר שהתאוסופיה או הגנוסטיקה — כפי שבובר כינה את תורת הספירות ואת תורת הכוונות הקשורה אליה — התגלגלה בהיגדים על האדם ועל דרכו לקראת אלוהים ( ישו , חסידות , גנוסיס , , ( 121 היא אבן פינה בהבנתו את לבה של החסידות , והיא היסוד החסידי המפרה את השקפת עולמו . תפיסה זו , הרואה בתאוסופיה הקבלית שבחסידות יסוד תאולוגי תומך בלבד , היא המגמה הנותנת את הטון הן בפירושו לחסידות הן בדרך הפנמתם של עיקריה במשנתו , המתבטאת בדחייה גמורה של תורת העולמות והספירות . החסידות , לפי בובר , נתנה כיוון חדש לתורת האצילות הקבלית : 31 גרשם שלום ראה בהשקפתו של בובר , שיש ניגוד בין תורת הספירות ( הגנוסיס הקבלי ) ובין הקבלה שהפכה לאתוס בחסידות , משו...
אל הספר