לא רק במיסטיות של בובר חלה תמורה במשך שנות יצירתו , אלא גם בדרך הגדרתו את המיסטיקה . ראינו לעיל ( פרק ראשון , סעיף ד , ( שבעוד שבעשור הראשון של המאה העשרים אפיין בובר את המיסטיקה באמצעות שתי פרדיגמות , חיובית ושלילית , מתחילת העשור השני הוא החל לאפיין אותה באמצעות פרדיגמה אחת בלבד , שלילית , עם שהוציא את המצב הנפשי המיוחד שאותו ביקש לכונן אל מחוץ לתחומה . במיוחד מאז 1913 ביקר בובר את המיסטיקה בחריפות שאינה פחותה מזו שרציונליסט היה נוקט כלפיה . כך במסתו "עם מוניסט" ( 1914 ) הוא זיהה אותה עם שלילת הדברים בעולם , ועל עצמו הצהיר שאינו מיסטיקן , "שהלא הנני מודה בתביעתה של התבונה ' במידה שאין המיסטיקן יכול להודות בה . וחוץ מזה אין בי די שלילה . אני יכול לשלול מצבים , אך איני יכול לשלול אף את הדבר הקטן . "ביותר 1 ברגמן תרגם מגרמנית ratio תבונה , ואילו פרידמן תרגם לאנגלית 2 . reason בובר , עם מוניסט , . 28 מפתיעה אפוא למדי נסיגתו המאוחרת של בובר במסתו "אלהים והנשמה" מעמדתו ב"עם מוניסט" שהמיסטיקה חותרת לביטול הריבוי במציאות : "לא עקירת הריבוי שבתופעות , אלא ביטול השניות המכוננת , זו שניות של 'א...
אל הספר