ציינתי לעיל , שדיון ממוקד במאפיינים מיסטיים אצל בובר צריך להיערך כשברקעו ניצבת הסוגיה המיסטית בכללה . חקר המיסטיקה במאה העשרים הרבה לעסוק בחיפוש אחר מאפיינה או מאפייניה הבולטים של המיסטיקה מזוויות ראייה שונות ( כגון תאולוגית , פילוסופית , פנומנולוגיה ואפיסטמולוגית , ( ומתוך כך עסק גם בשאלת היחס בין עצם ההתנסות המיסטית ובין הפירוש שניתן לה . לענייננו כאן יש לומר , שהמגמה שבלטה אצל חוקרי בובר — ליצור דיכוטומיה בין המיסטיקה המוקדמת שלו ובין יצירתו הדיאלוגית מתוך שהגדירוה על פי הקטגוריות הקיצוניות שלה ( אוניו מיסטיקה וא קוסמיזם ) — אינה עולה בקנה אחד עם חקר המיסטיקה שבדתות התאיסטיות בפרט ועם חקר המיסטיקה בכלל . למשל , 39 38 שלום בתחומה של היהדות ומקגין , דיפרה וזאנר בתחומה של הנצרות שוללים את ייחוסה של האוניו מיסטיקה למיסטיות שבדתות התאיסטיות , היות שלדעתם הדתות התאיסטיות אינן נוטות להתנסות מוחלטת כזאת באחדות . התנגדות להגדרה על פי אמת מידה קיצונית על בסיס פנומנולוגי מופיעה , למשל , אצל מור ; הוא טען שמגמה זו מסבה ל"תמונה חד צדדית של החוויה המיסטית כמשהו שהוא באופן מהותי סטטי , לא נתפס בחו...
אל הספר