ניסיתי להגן בחיבור זה על חובת הציות לחוק בשתי חזיתות . ניסיתי להגן עליה מפני ההתקפה שתוקפים פילוסופים רבים את עצם קיומה , ומפני השימוש המשחית שפוליטיקאים ואנשי ציבור עושים בה ביחס למי שכפופים לכוחם ולהחלטותיהם . מן הפילוסופים שניסו לכפור בקיום חובת הציות לחוק , היו שעשו זאת על יסוד טענתם לאי הצלחה כביכול של הניסיונות לבססה . הראיתי בפרקים השני והשלישי כי יש ניסיונות כאלה המצליחים בכך בכל זאת . אולם הצלחתם זו אינה מלאה . הם מבססים חובה לבצע פעולות מפני שנצטוו בחוק . חובה זו , במידה שהיא תופסת , תופסת לגבי כל האנשים , אך אינה תופסת תמיד . היא לא תופסת לגבי מערכות מדיניות בלתי צודקות , ואילו במסגרת מערכות צודקות אין היא חלה על כל החוקים בכל נסיבות חלותם . הפרות חוק שלא תגרומנה נזק כלשהו , לא למטרה אותה משרת החוק המופר , ולא לתפקודו של מוסד החוק כמכשיר לכינון ואכיפה של התנהגויות ראויות , הן הפרות חוק שאף לא אחד מביסוסיה של חובת הציות יכול לשמש נימוק נגד ביצוען . פילוסופים אחרים שניסו לכפור בקיום חובת הציות עשו זאת על יסוד סתירה כביכול הקיימת בינה לבין האוטונומיה המוסרית . הם סבורים כי היבט...
אל הספר