א. אי־סובלנות כלפי סירובים מוצדקים

יש שני שיקולים שעל יסודם אפשר שמוסר פוליטי יצדיק יחס לא אוהד לגמרי מצד הרשויות כלפי הפרות שהוא עצמו מצדיק מנקודת מבטם של האזרחים . על שני השיקולים דיברתי במבוא , כשיקולים המצדיקים את ההפרדה בין עניין שלטון החוק לבין עניין החובה לציית לו . אחד קשור לכך שעוצמת ביסוס התוצאות של חובת הציות לחוק הרבה יותר גדולה בצומת בה פועלות הרשויות מאשר בצומת בה פועלים הכפופים לחוק . השני קשור להפרדת הרשויות . אשר לשיקול הראשון : הצדקת הפרות חוקים על יסוד התנגדות לתוכנם תלויה כזכור בתוצאותיו של איזון בין הצורך לקדם את ערכי המוסר הפוליטי בעקיפין , על ידי הגנה על יעילות החוק כמכשיר לאכיפתם , לבין הצורך להגן באורח ישיר על ערכים אלה . ואולם בצומת בו פועלות הרשויות יש לשיקולים הקשורים בהגנה על יעילות החוק כמכשיר לאכיפתו של מוסר מדיני משקל הרבה יותר גדול משיש לשיקולים אלה בצומת בה פועלים האזרחים הפשוטים . משקלם בצומת הראשונה הוא רב יותר מפני שפעולות הנעשות בצומת זו מצויות במוקד תשומת הלב הציבורית ומפני שהאפש רויות להעניש על ביצוען - שלא כמו האפשרויות להעניש את האזרחים שאינם רשויות - היא אפסית או דלילה מאד . א...  אל הספר