לביסוסי חובת הציות עליהם הגנתי בפרקים הקודמים יש היגיון שונה . הם נבדלים גם מבחינת תפיסות החוק המונחות ביסודם וגם מבחינת ההנחות הערכיות שהם מבליעים . משום כך , גבולות החובה הנובעים מהם אינם חופפים לגמרי . אתחיל בגבולות הנובעים מטיעון התוצאות . בהתאם לטיעון זה עלינו לציית לחוקים כדי לשמור על יעילותו של מוסד החוק כמכשיר לכינון ואכיפה של התנהגויות רצויות . טיעון זה מבליע הנחה בדבר קיומה של תשובה לשאלה מהן ההתנהגויות הרצויות , אבל ( שלא כטיעונים האחרים , כפי שיובהר אחר כך ) אין הוא רומז ולו אף רמז דק לתוכנה של תשובה זו . עלינו להשיב לשאלה זו על ידי פנייה לערכי המוסר המדיני שבו ראוי להחזיק . מהו מוסר זהי עניין זה הוא כאמור הרבה מעבר לגבולותיו של החיבור הנוכחי . אולם , טיעון התוצאות מאפשר לקבוע גבולות פורמליים לחובת הציות , גבולות שיהיו תואמים לכל מוסר מדיני שהוא , יהיה תוכן ערכיו אשר יהיה . מבחינתו של טיעון התוצאות יצדיק וידרוש כל מוסר מדיני שהוא רק ציות מוגבל ושקול ביחס לחוקים הנוגעים לעניינים שמוסר זה מסדיר בעצמו . הוא יצדיק וידרוש ציות נרחב ומסיבי ביחס לחוקים המסדירים עניינים בהם אין מוס...
אל הספר