ב. השתתפות והסכמה

שלא כמו הטיעון הקודם , שסבב סביב מהותה של הדמוקרטיה , סביב הטענה שהיא מהווה חלוקה הוגנת של כוח קבלת ההחלטות בקהיליה , נוגע הטיעון הנוכחי להליך שבאמצעותו מוצאת חלוקה זו לפועל , ולעובדה שאנשים משתתפים בהליך זה . יש מי שטענו כי השתתפות זו מורה על משהו הדומה להסכמה , ולכן היא גוררת חובה לנהוג בהתאם לתוצאות ההליך , לאמור , בהתאם לחוק . טיבו של אותו דבר הדומה להסכמה שההצבעה בבחירות מורה עליו הובן על ידי תיאורטיקנים שונים , בעיקר בשני אופנים . בהתאם לתפיסה אחת , הצבעה מורה על הסכמה ממשית , אם כי לא ישירה . בהתאם לתפיסה השנייה , אין לראות בהצבעה הסכמה ממשית , אבל יש לראותה כאילו היתה הסכמה . זאת משום שהיא יוצרת ציפיות כי אלה הלוקחים בה חלק ינהגו בהתאם לתוצאותיה , ומשום שיש להחזיק בני אדם כאחראים לציפיות הסבירות שהם יוצרים , אם אחרים הסתמכו על ציפיות אלה . התפיסה הראשונה היא של ג'והן פלמנאץ , הקורא לה 'הסכמה . 'עקיפה השניה היא של פיטר זינגר , הקורא לה , 'מעיךהסכמה' ומקשר אותה עם מוסד ה'השתק על ידי מצג' המוכר במערכת המשפטית . זינגר מגיע אל התפיסה אותה הוא מציע בעקבות כמה מבקרים של פלמנאץ שהצביעו...  אל הספר