בפרק הקודם הראיתי כי החובה לציית לחוק אינה פסולה על סף המוסר . קבלתה אינה עומדת בסתירה לעצמאות השיפוט והפעולה המוסריים . אבל האם ניתן לבססה בתוך המוסר ? האם יש טעמים מוסריים שבגללם ראוי לאמצה ? כפי שכבר אמרתי , ההיסטוריה של המחשבה באלפיים השנים האחרונות כוללת הרבה תשובות חיוביות לשאלה זו , ואילו ההיסטוריה של המחשבה בשני העשורים האחרונים כוללת הרבה ניסיונות להטיל ספק בהצלחת אותן התשובות . בתוך מכלול הטעמים לביסוס חובת הציות לחוק שנדונו בעשורים האחרונים צריך להבחין בין אלה העולים רק במסגרתן של מערכות מדיניות דמוקרטיות , לבין אלה העולים לאו דווקא במערכות כאלה . משיקולים שאבהיר בראשית הפרק הבא , רק שם אדון בטעמי הציות המיוחדים לדמוקרטיה . כאן אדון בביסוםים הכלליים המרכזיים של חובת הציות לחוק שנדונו בעשורים האחרונים . יש שישה כאלה : אחד על יסוד חובת אסירות התודה ; אחר על יסוד הסכמה ; טיעון המסתמך על התוצאות הרעות העלולות להיות להפרות חוק , היינו , על הסכנה שהפרת חוק טומנת בחובה למצב המדיני '; הטיעון על יסוד הגינות והטיעון על יסוד החובה לתמוך במוסדות צודקים . לאחרונה הושמע טיעון נוסף , המתבס...
אל הספר