רוב הנשים שעסקו בזנות עברו הריונות , הפלות ולידות , וכל אחד מהמצבים האלה הוא טראומטי במיוחד - עבודה בזנות בזמן ההריון , לידה , העברת חלק מהילדים לאימוץ , או הוצאתם מהבית למשפחות אומנה ופנימיות ; או ילדים שמהווים תזכורת מתמדת על תקופת העבודה בזנות . עפרה עבדה בזנות בזמן שהייתה בהריון ונולד לה בן , והיא נטשה אותו בבית החולים מיד לאחר הלידה . היא עברה טיפול נפשי ממושך , אולם לא דיברה במשך זמן רב על ההריון והלידה . כשהתחילה לדבר על כך בטיפול , היא הגדירה את הנושא כחוויה הקשה ביותר שכרוכה בעיסוק בזנות : ועד חודש תשיעי עבדתי בכביש . המים ירדו לי בכביש . מישהו לקח אותי לבית החולים . הייתי עומדת בחודש תשיעי בכביש עם מיני . הבן זונה הזה , מגיל 12 להיות אתו על בסיס יומיומי , מכות , להעביד אותך 12 שנה של גיהינום מוחלט . לשלוח אותי בחודש שמיני לעבוד בזנות . אחרי הלידה ברחתי מבית חולים , עם התפרים , כדי להשתמש . וגשם ... וקר ... איך אפשר לסלוח על הדברים האלה , שהשארתי את הבן שלי בבית החולים כדי להשתמש ? ילדתי והלכתי . איך אני אסלח לעצמי על זה ? אני בודדה וגלמודה ואין לי ילד . נזכרת בבן שלי ובא לי ל...
אל הספר