לאחר היציאה מהזנות הנשים מדווחות על קושי גדול להיות מחוברות לרגשות , עקב מנגנוני ניתוק שהן פיתחו . אני מנותקת ברגש . לא רוצה להרגיש . מאז אין לי רגש . לא יודעת מה זה לאהוב , איך נותנים אהבה . את עומדת בחוץ והחיים עוברים לידך ואני לא נהנית מהם . הרצון שלי הוא להיות בתוך החיים , להרגיש . לפעמים אני מוצאת את עצמי , אני מתעסקת בפרטים הטכניים כדי להרגיש שאני קיימת . ( רחל ) בשלב זה חשוב מאוד להתייחס לרגשות של האישה באמצעות טכניקה פשוטה של הקפדה על שאלות חוזרות ביחס לרגשותיה , תוך מתן אישור ותוקף לרגשות . חשוב לעודד את האישה לבטא מה היא מרגישה הן בתוך יחסי הטיפול והן מחוץ לטיפול . אחת הסוגיות הרגשיות שחשוב להתמודד איתן היא סוגיית הכעס והתוקפנות . הנשים כולאות בתוכן כעס עצום , שהצטבר מאז ילדותן ולאורך העיסוק בזנות . כעס זה לא מצא דרכי ביטוי לגיטימיות , והפך למצבור של זעם , עוינות ותוקפנות . ברוב המקרים הכעס מופנה כלפי האני , ומתבטא בגילויים של דיכאון והרס עצמי קיצוני , קורבנות חוזרת ( רה ויקטימיוציה , ( זנות , התמכרויות , פגיעות עצמיות , חתכים , ניסיונות אובדניים וכדומה . לעתים הכעס מוחצן באמ...
אל הספר