במפורש או שלא במפורש , הטענה שלטרוריסטים יש שליטה לא מעטה באופן ייצוגם בתקשורת , ושהם הפכו אפילו לכוכבי תקשורת , משותפת לכותבי המאמרים בקובץ . גישה זו מעידה על שינוי משמעותי ביחס לתפיסה המקובלת בחקר התקשורת ( הנכונה לשעתה ) על אופי ייצוגן של קבוצות שוליות , קל וחומר , אלימות . על פי התפיסה השכיחה , אלה שמוכנים לפעול באלימות כדי לחדור אל המרקע יוכלו להיכנס רק ב"דלת , "האחורית דהיינו , ישלמו מחיר בכך שאופן ייצוגם יהיה נקודתי ושלילי , וסופו שיפעל כבומרנג . אך בשנים האחרונות נוכחנו לדעת שבעידן התקשורת העכשווית זוכים הטרוריסטים לכיסוי נרחב הרבה מעבר להקשר המיידי של הפיגועים . כך , העיתונאים ( בעיתונות המשודרת והכתובה ) מחפשים את הטרוריסטים הרחק במקום מושבם , או , אם נעצרו או נהרגו , מגיעים אל בתי משפחותיהם ומיודעיהם להאזין לסיפור ילדותם , תחביביהם , בעיותיהם הנפשיות והחברתיות , והשקפת עולמם "לפני" ) . ( "אחרי"ו הכול בשם זכותו של הציבור לדעת . בספר זה הצבענו על השינוי , ובאמצעות שורה של מקרי מבחן פרשנו את הטיעון , שהטרוריסטים נתפסים כמקורות חדשותיים " אטרקטיביים" ומעוררי עניין , ומשתתפים ( כ...
אל הספר