עד עתה דנתי בהצעות שונות הקשורות לתחום הדיון ההכרתי , בניסיון ביקורתי להציג עמדה אפיסטמולוגית לגבי רכישתו של ידע בכלל , והפרקסיס העיתונאי בפרט . דומה שהגיע הזמן לקשור את התוכנות מן הדיון הקודם לדיון באתיקה של העיתונות . לעניין זה נזכיר , כי מרבית הקודים האתיים תובעים מהעיתונאים להבחין בין עובדות לפרשנות . דרישה זו הונחה לפתחו של הדיון הקודם . מי שהציב אותה ( והם רוב מנסחי הקודים ) הניח במובלע , במונחיו של דרידה , "מטפיסיקה שלמה של . "נוכחות לחילופין , על פי תפיסתה של האאק , דרישה זו נראית מאוזנת וראויה . בהתאם לכך ניתן לצפות , כי יישום של אפיסטמולגיה ריאליסטית לעבודה העיתונאית יציג מיד תביעה אתית יסודית לשמור בכל מחיר על פרסום של ידיעות אמיתיות . בניגוד לכך , יישומה של עמדה פוסט מודרנית בתחום האתיקה העיתונאית יניב מאבק להציג כל פרספקטיבה ופרשנות , כמיוחד אלו המשוקעות ב"ידיעות , "אמיתיות שהרי לפי עמדה זו אין בנמצא ידיעה אמיתית או עובדה שאינה משועבדת כבר להשקפת עולם ( פרספקטיבה ) קודמת . היענותם של מנסחי הקודים העיתונאיים לתביעה להבחין בין עובדות לפרשנות מבטאת התעלמות , לפחות רשמית , מן ...
אל הספר