באחת משיחותיו של הסופר עמוס עוז עם עיתונאי , לרגל הופעתו של ספר חדש שלו , הוא מדבר על התקשורת , וטובע את המושג " הדיקטטורה של . "הרכילות עוז טוען : אנשים ששים לוותר על הפרטיות שלהם . כל אדם שנבחר להיות סגן שלישי לראש מועצת כרכור נותן ראיון חושפני . כל אדם שהבקיע גול בשבת אחר הצהרים שובר שתיקה . כאילו האידיאל העליון של האנושות הוא להגיע לשקיפות גמורה בין זרים . ואילו בעיני , שקיפות גמורה בין זרים היא סוג של רודנות . דיקטטורה של הרכילות . ( מוסף הארץ , ( 11 . 12 . 98 ההבחנה שעוז מצביע עליה היא בין הפרטי לציבורי . עיתונאים מתפתים לא פעם לבלבל בין אחריותם הציבורית לאחריותם כלפי מעסיקיהם . הם מעודדים חשיפתם של "סיפורים אנושיים" ( למשל , פרסום הרגלי הבילוי של עו"ד רוני בראון - העיתונאית עירית לינור חשפה את ביקוריו בבתי קזינו באירופה ; מריבותיה של שרה נתניהו עם עוזריה האישיים , כולל פיטוריה של המטפלת של ילדיה ; צילומי גופות של נפגעי טרור ; וכמובן פרשת מתיקה לוינסקי . ( זהו שינוי באמות המידה של מהו עניין ציבורי . בעבר עיתונאים לא היו מעלים על דעתם לפרסם פרטים מחיי האהבה של דוד בן גוריון או משה...
אל הספר