קיימים עוד שני הבטים חשובים בקשר לבעיה הבלתי פתירה . האחד הוא האיום הישיר שהיא מהווה על נפשו של הילד . כל מצב של מילכוד או לחץ לפתור סבך שאינו ניתן לפיתרון מעורר תחושת יאוש ; אך מילכודים מסוימים , הקשורים לזהות ולמצבים נפשיים רגישים כמו מיניות , דחיה והשפלה , הם בעלי השפעה שלילית במיוחד על ערעור יסודי של הביטחון האישי . כך , למשל , כאשר הילד נדחה בגלל זהותו המינית , יש כאן איום ישיר הגורם לחוויה של אסון פנימי ולתחושת התפוררות מוחלטת . הטראומה הפנימית הזאת מעוררת בו דחף להימלט ממצב בלתי נסבל זה . כך היה במקרה של ילד בן שבע , שאחיו הבכור והנכה כפה עליו , בהסכמתם האילמת של ההורים , יחסי מין . החוויה והפאניקה שבעיקבותיה ערערו אותו לחלוטין . כאשר הוא פנה בקריאת עזרה להוריו , הם האשימו אותו בשקרים . דוגמה פחות דראסטית לכאורה , אך השפעתה הקטסטרופלית זהה , היא אותו ילד שהוענש פיסית על ידי אביו משום שגילה חוסר ביטחון במישחקיו עם ילדים אחרים . במצבים רגישים כאלה יש תגובה לא רק לעצם ההתמודדות עם בעיה בלתי פתירה , אלא גם לתוכנה המאיים . הבט אחר של מהות הבעיה קשור לעובדה , שבעיה מוסווית יוצרת תחושת...
אל הספר