פחד מאובדן שליטה יצרית — אקרלי

הגם שמאמרו של חוקר קליני זה ( 57 ) סובל מסתירות רבות ומריבוי ניסוחים פסיכואנליטיים , הוא מנסה להבהיר דינאמיקה מרכזית אחת בהתאבדות ילדים , המבוססת על גישתו של שכטר , אך בשינוי הדגשים . בעוד שהגישה הקלאסית רואה ברגשי האשמה את המנגנון העיקרי , האחראי על הפניית התוקפנות כלפי העצמי , הרי אקרלי מרחיב ומבסס בעיקר את ההיבט של אובדן השליטה על הדחפים המיניים התוקפניים בלפי ההורים בדינאמיקה מרכזית בהתאבדות הילדים . אובדן השליטה על כעס כלפי הורים ועל מאוויים מיניים מבטא למעשה נסיגה נפשית למצב אינפנטילי ראשוני . הוא מצביע על חולשת המערך הפסיכולוגי של האגו בהדיפת דחפים או מאוויים , ועל מצב של פסיכופתולוגיה חמורה . הילד חושש שלא יוכל לרסן את הדחפים ובפרץ בלתי נשלט יהרוג או יתקוף את הוריו , וביחוד את אמו . מצבי חיים מסוימים , כמו יחסים סאדיסטיים בין האם לבין הילד , או עזיבת האב , מגבירים עוד יותר את סערתו הרגשית של הילד . ההתאבדות או ניסיון ההתאבדות הם למעשה בריחה מפני הרודנות של הדחפים הללו . לדינאמיקה מרכזית זו מתלווים תהליכים נוספים , כמו הזדהות עם דיכאון הורי והפנמת כעס הורי כלפי הילד . כידוע , הג...  אל הספר