נציג הגישה הפסיכואנליטית הקלאסית , שניסה לתרגם את ההסבר התיאורטי ממבוגרים לילדים , הוא שכטר . ( 152 ) כמו במבוגרים , התהליך הדינאמי בהתאבדות ילדים הוא במהותו הפניית תוקפנות המיועדת כלפי אדם אהוב אל העצמי . ההתאבדות היא אפוא רצח הפוך ב 80 ו מעלות . כאשר המבוגר , וכמוהו גם הילד , מנסה לפגוע בעצמו , הוא בעצם מביע את תוקפנותו הרצחנית בלפי אדם שאותו הוא אוהב ובו הוא תלוי . הרוגז האדיר הזה הוא , בעצם , תגובה על תיסכולים שמקורם בהורים . זוהי תגובה לאי סיפוק , לענישה , ללחצים שונים ולעזיבה . ההורה האהוב והמתסכל הוא דמות מופנמת אצל הילד , והכעס מופנה אל חלק פנימי זה , במקום אל הדמות הממשית . התהליך הוא , כמובן , בלתי מודע . מודעות לכעס כה חזק כלפי אדם אהוב היא מסוכנת , ולכן מעוררת חרדה ואשמה גם יחד . כאשר רגשות הכעס מגיעים למידה בלתי נשלטת , או שהם מתחילים להגיע אל התודעה , כלומר הילד מתחיל להכיר באיבתו הבלתי נשלטת כלפי הוריו , הוא עלול להתאבד . להתאבדות כזו שתי פנים : הפורקן לרגשות הכעס , שאותם אינו יכול להכיל עוד , ומניעת העימות עם הכעס כלפי ההורים . אולם , סבור שכטר , הילד טרם הגיע לגיבוש א...
אל הספר