בסדרה של מאמרים מתאר ריצ'מן ( 147 , 146 , 145 , 144 , 9 ) את ההרסנות הממיתה כניזונה מתהליכים משפחתיים סמויים , שאינם תמיד דראסטיים דווקא . הוא משתמש במספר מושגי יסוד לתיאור תהליכים אלה ו סימביוזה ללא אמפאתיה , המערכת המשפחתית הסגורה , הקומוניקציה הסודית , האיסור לעצמאות והתרחקות ממשפחת המקור והורשה הבעיות במשפחה מדור לדור . הסימביוזה היא מצב נפשי של זיקה חזקה והדדית בין הילד לבין אמו . לכאורה נראה כאילו הילד תלוי באמו , אך למעשה בנויה הסימביוזה מצורכי התלות הילדותיים של האם עצמה . תלות קיצונית כזו היא במהותה מצב של היעדר הבחנה דו כיווני בתפיסת הזהות העצמית של הילד ואמו כאחד . האם חווה את עצמה ואת ילדה כמהות אחת , והוא הדין בילד . זהו פגם בהתפתחות הזהות העצמית , המטביע בילד נטיה קיצונית לתלות מוחלטת בזולת לאורך כל חייו . השותפים לקשר הסימביוטי כמו מכותרים . למשפחה הסימביוטית זהות מוכללת ומאסיבית , ואין יחוד לבניה אלא כחלקים שונים בתוך מערכת גדולה . תחושת שלמות עצמית יכולה לבוא רק דרך מיזוג רגשי עם האחר . באופן פאראדוקסלי , איחוד כזה משאיר תמיד טעם של פגם , של חלקיות ואובדן האני בתוך המס...
אל הספר