התענינות במוות , מישחקים בנושא המוות וביטוי יצירתי סביב המוות יכולים להיות מרכיבים בהתנהגותם של בריאים בנפשם ונעדרי כל נטיות התאבדות . בשום אופן אין לראות כל ביטוי התנהגותי בתחום זה כמעיד על פאתולוגיה או רצון להרס עצמי . יש כמה הבדלים ברורים בין התעסקות נורמאלית לבין התעסקות בעייתית במוות . שאלות על המוות הן חלק מהתהליך ההתפתחותי ומופיעות בצורות וברמות שונות של הפשטה החל מגיל שנתיים שלוש וכלה בערך בגיל שבע שמונה . ההתעניינות הנורמאלית במוות באה תחילה עם הכרת עובדת המוות . הכרה זו מעלה , במובן , סקרנות וחרדה כאחד . הילדים פונים בשאלות להורים , כשעיקרן הוא : מי מתי האם אתם , ההורים , תמותו ? האם אני אמות ? השאלות מבטאות פחד פרידה מובן וטבעי . הורים רבים נוטים לטעות ולהרגיע את הילדים בכך שמבטיחים בי הם , ההורים או הילדים , לא ימותו בעוד שכל אחד אחר ימות . עם הזמן שוככת חרדה זו , והילדים מתחילים להתמודד עם ההכרה כי לא לנצח יחיו עם ההורים . הנושא שב ועולה בצורה קצת בוגרת יותר בשלבים מאוחרים של ההתפתחות . כך גם מישחקי המוות , שיכולים לבוא לאחר ארוע טראומאטי בסביבה הקרובה או הרחוקה , במסגרת ה...
אל הספר