בךגוריון מספר על פגישתו הראשונה עם ביאליק בעת ביקורו של המשורר אצל החלוצים בסג'רה בשנת . 1909 באותה תקופה היה ביאליק כבר המשורר ידוע , והחלוצים ביקשו ממנו לשאת דברים ; הוא סירב בענווה . אבל "לאחר ששמע את שירנו וריקודינו המטורפים " , סיפר בן גוריון , "תערובת של שירי חסידים וערבים , קם מזועזע [ ... ] והתפרץ וסח לנו על צער האילמות . לא עבודתנו הקשה , לא דחקות חיינו , לא בדידותנו העזובה - אלא חוסר הביטוי ההולם , האמיתי והנאמן לרחשי לבנו [ ... ] נגע עד עומק נפשו [ ... ] צער האנשים הבודדים האלה , אשר השליכו את כל עברם אחריהם [ ... ] אשר הלכו ביום אחר צמד הבקר במחרשה ביד - ובליל האפלה עמדו על המשמר מאחורי הקיר ברובה ביד . יסורי נפש אלה של המתחבטים באילמותם מאין ניב וביטוי אמין וקולע לכל המתרחש בלבם ובנשמתם , ומנסים להשתיק את צערם בשירים זרים ובריקודים שאולים לא להם - צער אילמות זה היה לו הדבר הקשה והמכאיב ביותר מכל אשר ראה בכפר העברי הקטן אשר בין הרי הגליל '" . הציונות , כך הבין ביאליק , היא מהפכה מוזרה : לא רק שהמקדמים אותה חסרים מילים הולמות לתאר את מעשיהם - ובין כך גם לתת עליהם דין וחשבון...
אל הספר