תהליכי תכנון סטטוטוריים ולא סטטוטוריים מיועדים להסדיר , לכוון ולהציע מסגרות לשימוש במרחב לשנים הבאות . תהליכים אלה מתאפיינים במיגוון רחב של אינטרסים , בתחרות על משאבים , ובמאבק המתקשר לאידיאולוגיה , לצרכים ולמימוש פוטנציאל . מכאן , ככל שהמציאות מורכבת יותר מבחינת האינטרסים הפוליטיים , הכלכליים , החברתיים והאזרחיים כן נדרש התכנון להיות "מגרש" לדיאלוג מורכב , ולחפש באופן מתמיד כלים לגישור בין קונפליקטים , לפיתוח דיאלוג בין אינטרסים ולקבלת תוצרים רלוואנטיים יותר . בשנים האחרונות , על רקע מציאות תחרותית , אינטרסנטית ומורכבת , הופך שיתוף הציבור לערך תכנוני - מקצועי , ציבורי ואזרחי - הזוכה ללגיטימציה הולכת ומתרחבת . ברמת ההצהרות נתפש התהליך כערך שלא ניתן להתנגד לו . עם זאת , יש לעתים תחושה כי שיתוף הציבור הוא סיסמה שמתהדרים בה , אך חוששים ממנה ומעוניינים "לדלג" עליה . מצב שבו קשה פורמלית להתנגד לשיתוף מהווה הזדמנות לפיתוח של תהליכי שיתוף הציבור . ככל שיתפתחו יותר כלים מעשיים , זמינים ונגישים לשיתוף הציבור , כן ייקל להתגבר על החששות מפני התהליך ולשתף באופן מעשי את הקהילה במעשה התכנון . השאיפה...
אל הספר