הקדמה: ילדים במצוקה בבית־הספר

ישנם אנשים הזוכרים את התקופה שבה ביקרו בבית הספר כאחת התקופות המשמעותיות בחייהם . יש אנשים הזוכרים את בית הספר כמקום שבו קיבלו את הכשרתם לחיים . יש כאלה ( לא רבים , כיום ) הזוכרים את בית הספר - או לפחות אחת או יותר מדמויות המבוגרים שבו - כמקום מגן , חם ואוהב , כעיר מקלט אשר נתנה להם מעין " הזדמנות חדשה" והכרה ביכולתם . אלה גם אלה יישארו מחוץ לדיון הנוכחי . הספר הנוכחי עוסק באנשים אשר חוו את בית הספר כמקום קשה , שמתנהלת בו מלחמת הישרדות , מקום המייצג כאב , חוסר אונים ותחושות של תסכול , פחד ואכזבה . חלקם שרדו אחרי בית הספר והם מרגישים כי הצליחו לייצב את חייהם . חלקם עזבו את בית הספר כשהם מנוכרים לחברה ולעצמם , חסרי ביטחון , נטולי אמון בזולתם , ובתחושה של חוסר ערך עצמי המלווה אותם בהמשך חייהם ומגבילה את חירותם ואת יכולתם לחיות חיים מלאים ויצירתיים . בכוונתנו להציע אלטרנטיבה לאופן שבו בתי הספר מתייחסים למצוקתם של ילדים , מתוך אמונה בכך שעל אף שהמוסד החינוכי עצמו הוא אחד מן הגורמים המרכזיים למצוקה , הוא גם המקום בעל הפוטנציאל הגדול ביותר למציאת מענה אנושי והולם לחלק ניכר ממנה . אמונה זו עומ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד