ההנהלה הציונית הזמינה ליום 19 , 'א באפריל , כינוס המפלגות הציוניות לדון על הקמת הסתדרות ציונית אחידה בארץ . הכינוס נועד לארבע אחרי הצהרים . באותו בוקר פרצו המהומות ביפו , אשר התפתחו לאחר מכן למה שנודעו לימים "המרד הערבי" או "מאורעות . " 1939—1936 באותו כינוס התייחס ד' בן גוריון למאורעות אותו יום . ר' גן-גוריון : אני מבין ומרגיש את המרירות הרבה שנשמעה כאן בדברי החברים . אולם דוקא מפני חומר המצב עלינו לשמור גם על צלילות מחשבתנו וגם על העיקרים המוסריים והמדיניים המדריכים את פעולת הציונות והישוב פנינו תמיד לשלום , אבל אם אנו נתקפים —אנו יודעים להגן על עצמנו , אבל אין אנו יוצאים מגדר של הגנה עצמית . אבל הם [ שפגעו בערבים באשר הם ערבים ] היו האלמנטים , שקשה לדרוש מהם אחריות . לא אגיד שכולם היו כוחות חוליגניים ... עד עכשיו יכולנו להגיד בלב תמים , שבשום מקרר , לא נתקוף את מישהו . אם אנו רוכשים נשק , או לא לשם התקפה אלא אך ורק לשם הגנה . זאת היתה ההכרה של כל העם וגם של הממשלה ; אמנם היא אינה יכולה להודות שמותר לנו לשאת נשק . מה שקרה בתל אביב ביום ו' שעבר וביום שבת : הכאת ילדים [ ערבים ] מצחצחי ...
אל הספר