במהלך השנים 1939—1936 נסחף הישוב היהודי בארץ ישראל ועמו התנועה הציונית כולה לשני פולמוסים נוקבים וממושכים . פולמוסים אלה נגעו בשאלות יסוד של ההגשמה הציונית והקיום היהודי בארץ ישראל ובבעיות הדוחקות של דרכי המדיניות הציונית ומטרותיה באותן שנים . הפולמוס הראשון היה פולמוס , "החלוקה" לאחר שהוגשו הצעותיה של הוועדה המלכותית ועדת" ) ( "פיל בקיץ . ! 1937 חשיבותו ועוצמתו של פולמוס זה — שחצה את הקווים המפלגתיים והתנועתיים — נבעו מן העובדה שהציונות נתבעה הפעם לענות תשובה חד משמעית על הצעה מדינית רשמית , שכרכה ביחד הקמת מדינה יהודית בטווח זמן נראה לעין עם חלוקה טריטוריאלית של ארץ ישראל המערבית . הפולמוס השני — שהתנהל בישוב באותה עת עצמה —היה ויכוח אידיאי ופוליטי : מהן דרכי התגובה ההולמת והיעילה לאלימות הערבית המאורגנת והמתמשכת , שכונתה בתחילתה בשם "מאורעות" ולאחר מכן "המרד . "הערבי ויכוח זה לא התעורר מיד עם תחילת ה"מאורעות" באפריל , 1936 שכן תחילה לא גיבש הישוב את עמדתו בשאלה מה טיבם של "המאורעות" הפעם , מה תכליתם ומהי מידת הסכנה הנשקפת מהם לבטחונו של הישוב היהודי ולעמדותיו המדיניות . זאב ז'בוטינס...
אל הספר