— שם כולל למשקה בעל תכונות משכרות המקובל בכל הלשונות השמיות' וממנו גזור גם הפועל שכר . כך כבר דרך משל בתעודות אוגרית שכר = שכר ( 16 R § 24 . 258 : ) וכן שכרן = שכרון ( אקהת' טור א' שוי ; 31 טור ב' שוי ( 20-19 ובמובן של משקה משכר sikru - באכדית' ובכלל זה בתעודות אל-עמארנה ( קני ' 7 שוי ' 55 ; 10 שוי ' 324 ; 11 שוי ; 13 ועוד . ( במקרא נזכר השכר פעמים הרבה לרוב בתקבולת ליין הענבים ובהדגשה על שני עניינים : ( א ) איסור שתייתו על באי אוהל מועד ועל הנזירים ( ויי י ' ט ; במי ו'ג ; שופי יג'ד' ז'יד ;( ( ב ) באזהרה מפני השפעתו השלילית הקשה על שותהו : לץ היין המה שכר וכל שוגה בו לא יחכם ( משי כ'א ' ( וכן שימוש בפעלים המבליטים השפעה זו' כגון : ימר שכר לשותיו ( יש' כד'ט ;( או : ובשכר תעו ( יש' כח'ז . ( באור חיובי יותר נזכר הוא רק כבמי כח'ז' שם הוא נמנה בין הנסכים . בעוד שאין כל ספק באשר למשמעותו של השכר כמשקה בעל תכונות משכרות חריפות שאינו מן הענבים' אין בידנו להכריע אם נתכוון הסופר המקראי במונח זה ליין שנעשה מפירות אחרים כגון הרימונים או התמרים ( וע"ע יין ' ( או שהכוונה למשקה מסוג הבירה שנעשה בדרך ...
אל הספר