- הריגת אדם שלא לפי דין נאסרה איסור מוחלט בעשרת הדברות ( שמי כ'יג ; דבי ה'יז . ( ובהשתלשלות המשפט העברי תמיד הודגשה חומרת העוון של שפיכות דמים ( מש' סנה' ד'ה ; שבת לג' ע"א ; רמב"ם' משנה תורה' הלכות רוצח א 'ד , ( הנחשב לפשע נתעב , שעליו אדם ייהרג ואל יעבור ( סנהי עד' ע"א . ( נא ] דיני רצח במשפט התורה יסודם בהשקפה המנוסחת בכר' .-ה ו'ט ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם . שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם . יוצא מזה שהרוצח אינו חוטא רק לנרצח ולמשפחתו אלא גם לאלהים ; בהטלת עונש מיתה גם על בעלי חיים יש לראות לפי ליונשטם את המסקנה האחרונה מן ההכרה באחריותם הפלילית של בעלי חיים' הנעוצה לפי דעתו באופיו הדתי של משפט המקרא . ואילו גרינברג רואה בכך תוצאה מטבעה האוביקטיבי של אשמת הדם הנובעת מעצם מעשה הרציחה ואינה תלויה בכוונת הרוצח . המושג של אשמת דם מקבל את ביטויו החריף ביותר בדימוי היווני המוחש של הכתמה' הבאה מעצמה על הורג אדם' אפילו ההריגה מוצדקת . הכתם מידבק ומטמא את העיר כולה , וכל הבא במגע עם הרוצח טעון טהרה . רק כשוך חמת...
אל הספר