אנת'ונ' אוגוס י 2 בריטניה נודעה מתמיד כמוקד של רגולציה עצמית . בשנים האחרונות זוכה תופעה זו לתשומת לב רבה ולמידה גוברת של פורמליזציה , ובכללן קביעה של מנגנוני בקרה חיצונית . בה בעת , ממשיכה הרגולציה העצמית לשמש מנגנון בקרה מרכזי בקשת רחבה של תחומים , שהבולטים בהם הם תחומי הפרסום , השירותים הפיננסיים ומקצועות חופשיים אחרים . אין להתפלא שהרגולציה העצמית היא מושא לביקורת קשה מפי משפטנים ומדעני חברה אחרים . על אף שחלק גדול מביקורת זאת ( שאותה אסכם בחלק ב של מאמר זה , ( מוצדק באשר לצורות אחדות שלה , סבורני שלא הוקדשה תשומת לב מספקת לטווח הנרחב של הסדרים מוסדיים שניתן לסווגם ברגולציה עצמית ( ראו חלק ג להלן . ( כוונתי במיוחד לצורות החרשות שמתהוות בתחום זה . במאמר אתרכז בשני מודלים : האחד מבוסס על מיקוח קונצנזואלי ( חלק ד , ( והשני מבוסס על תחרות בין משטרים של רגולציה עצמית ( חלק ה . ( אני טוען ששילוב של כל אחד מאלה עם מידה מסוימת של בקרה חיצונית , לפחות בהקשרים מסוימים , יוצר את ההזדמנות להתגבר על הבשלים שהצביעו עליהם הביקורות המסורתיות , וליצור תוצאות טובות יותר מאלה שמגיבות הצורות המקובלות ...
אל הספר