בכל תרבות הילדים חווים רגשות , מביעים רגשות , מבינים רגשות ומווסתים רגשות באופן שמאפשר להם לנהל מגעים חברתיים עם מבוגרים ועם ילדים אחרים . היכולת הרגשית חברתית היא אוניברסלית , אך כל תרבות מעצבת אותה באופן שונה . הביטויים הספציפיים של יכולות אלו והנתיבים ללמידה ולרכישה של יכולות אלו הם תלויי תרבות . הורים ומבוגרים אחרים בתרבות מפעילים מנגנוני סוציאליזציה שונים כדי ללמד מתי ואיך מותר להביע רגשות שונים , איזו משמעות לתת להם ואיך לווסת אותם , ובכך הם מעצבים התנהגויות מקובלות . כפי שראינו , בחברה עם אוריינטציה אינדיווידואליסטית ההורים רוצים לעזור לילדיהם לבטא באופן גלוי וברור את רגשותיהם ורצונותיהם ולא להסתיר אותם . לפיכך המומחים ממליצים להורים להיות "מאמנים רגשיים " לילדיהם , ולעשות זאת בעיקר באמצעות שיח רגשי במשפחה . דיבור על רגשות והתייחסות למצבים רגשיים של הילד נתפסים כסגנון סוציאליזציה שמטפח הבנה רגשית . ההנחה הבסיסית היא , שהשילוב של שיח רגשי עם תגובתיות חיובית של ההורים להבעות רגשיות של הילד תורמים לידע הרגשי וליכולת החברתית של הילד . לעומת זאת , בחברה עם אוריינטציה קולקטיביסטית הבע...
אל הספר