בשנה השנייה והשלישית מתחילים הילדים להראות סימנים של רגשות אשמה , גאווה , בושה ומבוכה . גם רגשות אלו מתפתחים במקביל להתפתחות הקוגניטיבית , להתנסות וללמידה החברתית . כדי לחוות אותם הילד צריך לפתח מודעות עצמית . הוא צריך להיות מודע לעצמו ברמה מספקת שתאפשר לו להעריך את עצמו ואת התנהגותו . זוהי התפתחות מתוחכמת שמאפשרת לילד להסתכל על עצמו כאילו מבחוץ , להעריך את התנהגותו ולשפוט אותה בהשוואה לסטנדרט כלשהו שנקבע על ידי אחרים או על ידי עצמו . כלומר , רק כאשר הילד יכול להסתכל על התנהגותו ולשפוט אותה בהתאם לסטנדרט כזה , הוא יחווה גאווה , אם השיפוט שלו יאמר שהוא הצליח מעבר למצופה , או בושה , אם השיפוט שלו יאמר שהיה כאן כישלון מחפיר . התפתחות זו מתרחשת באמצע השנה השנייה בחיי הילד . ( Lewis , 1992 ) בהבעת הרגשות האלו משתתף כל הגוף . כאשר הילד מרגיש גאווה הגוף כאילו "מתנפח" - התנוחה זקופה , פתוחה , הכתפיים משוכות מעט לאחור הראש מורם וגם המבט . כאשר הילד חווה בושה הגוף " צונח פנימה" - הכתפיים כפופות קדימה , הידיים שמוטות , קרובות לגוף או מסתירות את הפנים , זוויות הפה שמוטות כלפי מטה והמבט מושפל . לוא...
אל הספר