כל אחד מאיתנו מחזיק בוודאי עמדות פוליטית ביטחוניות שונות , ולפיכך בהקשרו של ספר זה , הנושא צריך להיבחן רק ברמה המתודולוגית . ברור שמדינת ישראל חייבת לבחור אסטרטגיה יציבה וברורה לעתיד , יחד עם שמירת גמישות בניהול המשא ומתן עם שכנינו . ניסיון העבר לימד אותנו , שבצד השני אין שום גורם שיסכים לפשרה טריטוריאלית , ואם ישראל תרצה להגיע להסכם , יהא עליה להסכים מראש לנסיגה לגבולות . 67 כך היה בהסכמים עם מצרים וירדן , כך בוצעה הנסיגה החד צדדית מלבנון ועזה , וכך נצטרך לעשות כנראה גם עם הסורים והפלשתינים . במקרה האחרון אפשריים חילופי שטחים ביחס של מטר למטר . מדינת ישראל צריכה אפוא להחליט האם כדאי לה לפעול למען השגת הסדר שלום , תמורת חזרה לגבולות , 67 או שעדיף לעבור לניהול סכסוך , שפירושו ניסיון להגיע למינימום נזק לנו ולשכנעו , באמצעות מאזן אימה הדדי והפסקות אש ארוכות ומוסכמות . עיתוי ההחלטה קרוב גם בערוץ הסורי וגם בערוץ הפלשתיני . יודגש כאן , שההחלטה על ניהול הסכסוך הממושך ורווי הדמים ללא הסכם שלום , יכול לכלול גם צעדים נוספים וחד צדדיים של התנתקות מן הפלשתינים בגדה . אין לכך יתרונות ביטחוניים , אך...
אל הספר