בשנים האחרונות ולפני המשבר האחרון היינו עדים לחילוקי דעות תיאורטיים בין ארה"ב לבין שאר מדינות העולם בנושא ניהול המדיניות המקרו כלכלית . גוש היורו , קרן המטבע הבינלאומית , חברות דירוג האשראי ומרבית מדינות העולם , מצייתים בקפדנות לדירקטיבות המקרו כלכליות העולמיות , כלומר יש לעמוד בכל מקרה בתקרת גירעון תקציבי של 3 אחוזי תוצר , אינפלציה עד 3 אחוזים , ויעד חוב לאומי של עד 60 אחוזי תוצר . גם במשבר הנוכחי הן משתדלות ללא לחרוג באופן קיצוני מן המדיניות הראויה . מדינות העולם רואות עצמן משרתות יעדים אלה , כי להערכתן , כל גלישה מן התקרות האמורות תגרום לזעזועים מקרו כלכליים ולבדיחת משקיעים בינלאומיים , שיחששו מהפסדים במטבעות של המדינות שיפעלו בניגוד לכללי היציבות . ארה"ב רואה עצמה משרתת את שווקיה , ולפיכך אינה מקפידה בדרך כלל על מלוי כל הדירקטיבות לעיל , ומאפשרת להן לגלוש מעל לתקרה המוסכמת , כאשר לדעתה ראוי לעודד את השווקים . בין השנים 2008-2007 בלט הניגוד הגמור בין העולם לבין ארה"ב . האמריקנים היו שרויים בציפיות אינפלציוניות של 4 . 0-3 . 5 אחוזים , ולמרות זאת הורידו את הריבית הבסיסית כדי להאיץ את ...
אל הספר