לפני כשנתיים ניגשה אלי משגיחה בעת בחינה של תלמידי באוניברסיטה העברית בירושלים , ואמרה לי שאני גרמתי לפיטוריה בשנת . 1992 כאשר שאלתיה , מה היה ? הסבירה שאז גרמתי לביטול מכסות ורישיונות היבוא , והיא הייתה באותה עת אחראית על מתן הרישיונות לאנשי עסקים . הסבריה המפורטים שכנעו אותי בנכונות המהלך . השרים הרלבנטיים היו פונים אליה ומודיעים לה למי עליה לתת את הרישיון למכסת היבוא ( נעליים , מלט , טקסטיל , חיטה ועוד . ( כל מכסה הייתה שווה בשוק רנטה של כמה עשרות אלפי דולרים . מקבל הרישיון היה מוכר אותה ליבואנים וכך הושלמה העסקה . מכאן והלאה ברור מאליו שכל מקבל רישיון למכסה היה חייב חוב ברור לשרים , לפקידים או למקבלי ההחלטות . ההחזר ניתן ישירות או בעקיפין באמצעות תרומות בחו"ל , הלוואות פיקטיביות , שקיות כסף או סיוע למימון פעילות מפלגתית , שהרי ידוע לכל שאין ארוחות חינם . מציאות דומה התרחשה כידוע בתחומי הנדל"ן ( אישורים חריגים , מידע על אישורים עתידיים , הפשרת קרקעות לבנייה וכדומה , ( ובאמצעות פעילות זו העשירו חלק מן הפוליטיקאים את מקורביהם , ואלה החזירו להם טובה תחת טובה . ארגונים שונים רוצים לממן נ...
אל הספר