בתחום זה מצליחים שני המודלים הפינתיים לתפקד באופן סביר ומוצלח , וקשה לקבוע איזה מודל עדיף והאם ראוי לשלב בין המודלים . המודל האמריקני רואה בחינוך האקדמי , השקעה ככל השקעה עסקית אחרת , שמניבה תשואה חיובית גדולה . קיימים אמנם כמה יתרונות חיצוניים במודל זה של ההשכלה האקדמית , אך אלה מוגבלים ומצומצמים . במודל האמריקני שני מרכיבים : שקיפות ותחרות גדולים מאוד . חברות פרטיות בודקות את השכר הצפוי לכל בוגר או מוסמך של כל אוניברסיטה , מיד עם כניסתו לשוק העבודה , ולאחר כמה שנים מידע זה נעשה גלוי ויוצר ביקוש דיפרנציאלי לאוניברסיטאות , ובכך משפיע על גובה שכר הלימוד . הגישה האמריקנית אומרת שאין סיבה לסבסד דווקא סטודנט ולא צעיר אחר הרוצה לפתוח עסק , וראוי אפוא לספק לו רק אשראי למימון ההוצאה . כאן נכנסת המדינה לתמונה , היא יוצרת מקורות הלוואה נרחבים לסטודנטים , והם מחזירים את החוב כאשר הם עובדים ועל בסיס הכנסתם בפועל . מכאן שממשלת ארה"ב רואה יתרון חיצוני מוגבל ומסוים לתחום האקדמי , ובנוסף לסבסוד הריבית על האשראי , היא מכירה כהוצאה , כל תרומה הניתנת למוסדות האקדמיים . המודל התחרותי מתבטא כמובן בשכר הדי...
אל הספר