מדיניות סוציאלית אפקטיבית נבחנת במונחי תפוקות , על כן היא דורשת בסים נתונים ומידע מפורטים למדי . בישראל למשל אין כל בסיס נתונים על התפלגות ההון והכנסות מהון , וכן חסרים נתונים אופרטיביים ומפורטים על תחומי רווחה אחרים . מגבלת המידע משפיעה גם על בחירת מכשירי המדיניות הסוציאלית . כך למשל , כל שקל שניתן לעניים כקצבה משפר את ממצאי העוני המדווחים . לעומת זאת , אם אותו שקל יושקע בבריאות ובחינוך הוא לא ישפיע על שיעורי העוני הסטטיסטיים , למרות שההשפעה כמעט זהה . מכאן , שצורת המדידה קובעת לעיתים את המדיניות , משום שקברניטי המשק רוצים לראות אפקט ישיר של צעדיהם על מימדי העוני המדווחים , עובדה שתוכיח את הצלחתם . בעולם התפתחו אמנם מדדים שונים של עוני , המתייחסים לסלי צריכה אקויוולנטיים , אולם רק ארה"ב אימצה בפועל מדדים אלה , בעוד ששאר העולם ממשיך לנתח את היקפי העוני על פי המדד היחסי , בדרך כלל מחצית מההכנסה החיצונית מתוקננת לגודל משפחה .
אל הספר