הסכם פריס טמן בחובו פוטנציאל לפיתוח כלכלי בצד הפלשתיני באמצעות רקימת קשרים כלכליים ענפים עם העולם , אולם בפועל זה לא קרה . עראפת ואנשיו מצד אחד , וההנהגה הכלכלית , פוליטית , ביטחונית הישראלית , מצד שני , יצרו קשרים כלכליים חזקים וחילקו ביניהם את "הרווחים" מן הפעילות הפלשתינית ישראלית , על חשבון האוכלוסייה הפלשתינית . ישראלים , אנשי עסקים , פוליטיקאים ואנשי ביטחון לשעבר , חברו עם מקבלי המחזיקים במונופולים הפלשתינים בברית בלתי קדושה , בקזינו ביריחו , בדלק , מלט בתנועת סחורות מחו"ל לשטחים , בתנועת סחורות בין ישראל לגדה ולעזה . כספי הרנטה מן העסקאות התחלקו בין ישראלים אלה ובינם והעשירו רבים מאנשי הביטחון והפוליטיקה בישראל , כמו גם את מקורבי עראפת שקיבלו זיכיונות כלכליים משמעותיים . ייתכן שסיפור הקזינו ביריחו הוא האב טיפוס לקשרים מסוג זה , שנרקמו בין ההנהגה הפוליטית בישראל , להנהגה הצבאית הפלשתינית , בשיתוף יזמים אירופאיים שהתמחו בהימורים . הנה כי כן , כל הצדדים הרוויחו ושילשלו כספים לכיסם הפרטי או לכיסי המקורבים להם , הכול על חשבון האוכלוסייה הפלשתינית הפשוטה . עולה מכאן שהפירות הכלכליים ש...
אל הספר