השאלה המוסרית המרכזית ביחס למנהיגים היא , האם הם עומדים בהבטחותיהם ובאידיאולוגיה שלהם יום לאחר הבחירות . הבעיה היא שערך זה מוצב מול ערך חשוב הרבה יותר , אחריותו של המנהיג לאומתו . ביום בו נבחר אדם למנהיג , אחריותו חלה על גורל כולם , בוחריו ואלה שלא בחרו בו . ממילא , כל מה שהיה יום לפני הבחירה הוא משני שולי ובלתי חשוב . על כן ראוי לדעתי שכל הבטחות המנהיג יתפוגגו כלא היו ביום שבו נבחר , שכן אז תוצאות החלטותיו הנכונות או השגויות משפיעות על האומה כולה . ספק אם בגין היה נבחר אילו הציג מצע של נסיגה מוחלטת מכל סיני . ספק אם רבץ היה נבחר לו היה מודיע שייסוג מכל רמת הגולן , וספק אם שרון היה הופך למנהיג הליכוד , אם היה מודיע על ההתנתקות המוחלטת מעזה , גם בהעדר כל לחץ אמריקני או בינלאומי . מניסיוני האישי אני יכול להעיר כי הפעם הראשונה שמנהיג בוחן באמת שאלות כלכליות או פוליטיות , היא לאחר שהוא נבחר . לפני כן הוא עוסק בעיקר בהצהרות שיאפשרו לו להיבחר , או בהצהרות התואמות את גישתו האידאולוגית שלא נבחנה במציאות .
אל הספר