התקופה שבין , 1985-1973 כוללת בתוכה את המהפך של שנת 1977 וסיום עידן היציבות השלטונית . מכאן ואילך אופיינה הפוליטיקה הישראלית בחוסר יציבות פוליטית בסיסית , ושינויי שלטון מהירים יחסית . כוחה של ההסתדרות פחת והלך , ולכך הצטרפו הזעזועים הקשורים לתקציב ולאינפלציה . כל מאפייני היציבות השלטונית והמשילות של מנהיגי הדור הראשון נעלמו כמעט כליל ב"עשור , "האבוד כאשר המשבר הפיננסי השלים את התמונה . ברור וידוע כי אי אפשר לנהל מערכות כלכליות ותקציביות בהיפר אינפלציה , כאשר מכשירי המדיניות מנוטרלים . להלכה , שלטון הימין החליף מ 1977 את שלטון מפא"י ההיסטורית , וישראל עברה למעשה מעידן של מנהיגות שמסוגלת לקבוע אסטרטגיה פוליטית , כלכלית וחברתית , למנהיגות בלתי יציבה , מתחלפת במהירות ונטולת כיוון . מדי פעם היו אמנם מהלכים עקביים ואסטרטגיה ברורה , אולם למרבה הצער הם היו קצרי טווח , ולפיכך בלתי אפקטיביים . לסיכום : כל הקריטריונים הקשורים לצמיחה כלכלית מצביעים בתקופה זו על נסיגה עד כדי קריסה . ההצלחה היחסית בשמירת צמיחה חיובית לנפש נבעה מסיוע אמריקני כה גדול , שמנע שבר כלכלי מוחלט , לפחות עד . 1984 / 5 העדר ...
אל הספר