דילמה מרכזית של מנהיגים היא שאלת הטיפול במשברים בלתי נמנעים המגיעים לפתחם , והאם עליהם "לחכות" ולהעביר את "תפוח האדמה הלוהט" למנהיג הבא , או לנסות לפתור את המשבר ולהסתכן בהישרדות הפוליטית העצמית . בשנים 1983-1981 ידעו כל המנהיגים הפוליטיים , שרי האוצר יורם ארידור והדרג הפקידותי ( הנהלת האוצר והנהלת בנק ישראל ) שמהלך ויסות הבנקים יגרום למשבר חמור , וכי טיפול בנושא היה מביא לקריסת המניות . האחריות הייתה מוטלת על המנהיגים , והתעלמות מן הנושא עלולה הייתה לגרום למשבר בתוך תקופת כהונתו של המנהיג . כל המנהיגים איש איש בזמנו החליטו שלא לטפל בכך . ואכן המשבר פרץ לבסוף באוקטובר 1983 וגרר איתו הדחה של המנהיגות הכלכלית . בשנת 1985 ידענו כולנו שהמשבר הכלכלי הוא בלתי נמנע . שמעון פרס ראש הממשלה ויצחק מודעי שר האוצר החליטו אפוא שהכרח לטפל בו והצליחו במשימתם . בשנים 2006-2000 כבר היה ידוע כי החיזבאללה מתחמש באופן מואץ בגבולנו הצפוני . המנהיגות באותה עת החליטה להתעלם מכך , ולא להתכונן באורח ממשי כדי לקדם את פני האיום מן הצפון . כזכור הוא הופיע בפתאומיות בעת חטיפת שלושת החיילים וגרר את ישראל למלחמה , בה...
אל הספר