במחצית השנייה של שנות ה , 80 החריף העימות בין התעשיינים ומשרד התמ"ס , לבין משרד האוצר ובנק ישראל . הממצאים האמפיריים הראו , שלמרות הסכם הסחר עם אירופה , ( 1975 ) ארה"ב ( 1985 ) ומדינות אחרות , לא חל שיפור ממשי ברמת ההגנה האפקטיבית על הייצור המקומי , ושיעורי המכס הופחתו ביחס לארצות המפותחות . אולם עלייה בהיקף ובאפקטיביות של ההגנות הלא מכסיות קיזזה את השיפור האמור . מדינת ישראל הפעילה אמצעים רבים יותר של תקינה , מכסות , רישיונות ומגבלות אחרות , ואף נעזרה במס הקנייה כדי להגדיל בצורה מלאכותית את ההגנה על הייצור המקומי . התוצאות השליליות של מדיניות משרד התעשייה הורגשו היטב . גברה הסטת הסחר נגד מקורות יבוא זולים . ישראל הפסידה מט"ח והצרכנים נאלצו לשלם מחיר גבוה יותר מקודם . בעולם כולו גדל משקל היבוא מארצות מתפתחות או מתעוררות , ואילו בישראל קרה בדיוק ההיפך , היבוא מאירופה וארה"ב גדל על חשבון היבוא מארצות זולות יחסית , עקב הגידול בהגבלות , מכסים ומיסוי עודף , על יבוא מארצות שאיתן אין לנו הסכמים . הדרג המקצועי באוצר ובבנק ישראל החריף את מאבקו נגד מדיניות ההגנה על הייצור המקומי . גברו הטיעונים...
אל הספר