ארז ואברי כמשל לפני קצת יותר מעשר שנים קרה לתקשורת בארץ דבר טוב . טוב מאד , אפילו . גל"צ , המקומונים ואחר כך העיתון "חדשות" מרדו בכובד הראש המעיק של העיתונות . והם הצליחו לתת לקהל שלם תחושה שהמרד הוא לא רק בעיטה , הוא גם אלטרנטיבה אמיתית שיש לה תוכן , שיש בה איכות , שיש לה מה לומר . ובעיקר שזו אלטרנטיבה שסביבה יכולה להתגבש זהות . אבל הדבר המבורך הזה , איכשהו השתבש בדרך והשאיר בעיקר טעם רע . מפני שמה שנשאר ממנו ברדיו , בטלוויזיה ובמקומונים , הוא בעיקר הבעיטה , עם תוכן מועט , ולעתים קרובות עלוב . נדמה לי שהדוגמא המובהקת ביותר למה שקרה לדור שלם בתקשורת הוא התהליך שעבר על ארז טל ואברי גלעד , ועל המהפכה שהם חוללו , כמעט לבד , בתקשורת האלקטרונית . ותוכנית הרדיו היומית שלהם , "מה , "יש היתה בפירוש מהפכה . מהפכה שהרבה אנשים חיכו לה . טל וגלעד באו אל מדיה אלקטרונית שהיתה נפוחה מרוב חשיבות עצמית , שהיתה מלאה בךי ג'אים מגלגלי , 'ר בעלי קול באס , שבעצם לא אמרו שום דבר . או ליתר דיוק , לא אמרו מה שהם חשבו . במקום זה הם אמרו "מה שמגישים ברדיו צריכים . "לומר טל וגלעד , נפנפו מעליהם את כל גינוני המדיה...
אל הספר